שתי דרכים פרוסות לפני כל אדם בבואו לצעוד את צעדת חייו. הבדל עקרוני יש ביניהן. הדרך הבלתי רצויה נקראת בפסוק "בית המשתה". מאפייניה – התמכרות להוללות ופריצת מסגרות מקובלות, חיים הזורמים מאליהם ללא ביקורת עצמית כלשהי.
הדרך הרצויה היא דרך חיים אחרת. אדם הצועד בדרך זו מתבונן תדיר במעשיו, מבקר אותם ומשתדל לשפרם, שואף להתעלות ולהגיע לפסגות. המושג "בית אבל" משמש אצל אדם כזה כסימן דרך, כסיטואציה המחייבת להתבונן ולערוך חשבון נפש.
"והחי ייתן אל לבו", אילו כל אדם היה מחדיר ללבו את עובדות היסוד של החיים, את העובדה שאנו חיים בעולם חולף, את העובדה שבסיומו של עולם זה ממתין לנו עולם נצחי – הרי שכל חיינו היו משתנים לטובה. יחס האדם לבוראו ויחס האדם לזולתו היו משתפרים עד לבלי היכר.
חיים המתנהלים אגב ביקורת עצמית הם חיים איכותיים יותר. חיים כאלו מביאים להקמתה של חברה אידיאלית, חברה שכל אדם החי בה משתדל לעשות את הטוב והמועיל בלבד.