ההתפרקות והיציאה מהמסגרת

אחד הדברים שעוזרים לאדם לשמור על חיים רציניים ומוסריים זו המסגרת שבה הוא חי. אדם נורמלי חי בדרך כלל בתור מסגרת קבועה עם סדר יום קבוע, ומטלות קבועות. כל זמן שהאדם חי בתוך המסגרת הזאת יותר קל לו לשמור על עצמו ועל חייו. הוא עסוק בענייניו ולכן אין לו זמן וראש לעשות שטויות. סדר היום של האדם בנוי בדרך כלל על סולם הערכים הקבוע של האדם. אדם שמעריך ומייקר את התפילה והלימוד, מקדיש להם פרק זמן קבוע ומשמעותי מסדר יומו. היצר הרע צריך לעבוד קשה כדי למצוא את הפרצה בתוך מסגרת זו. ואולם, כאשר האדם יוצא ממסגרת החיים הרגילה, הוא נמצא במצב בעייתי. בימי החופש האדם מוצא את עצמו פעמים רבות בפני תקופה מבולבלת וחסרת סדר יום קבוע ומתוכנן. ההתפרקות הזאת מן המסגרת עלולה לפרק את האדם גם ממערכת הערכים שאתה הוא חי בימים כתיקונם. כשפוגשים לפעמים אנשים שנמצאים באתרי נופש ובילוי, אפשר לראות בבירור כיצד אנשים מתנהגים לפעמים במקומות אלו בצורת התנהגות שאיננה הולמת כלל את אופיים ותרבותם, את הרמה הרוחנית שאליה הם רגילים בחיי היום יום. חלק מהסיבה שאנשים אוהבים ליסוע לנופש בכל מיני מקומות הזוים בסוף העולם, היא הנקודה הזאת. רוצים להתפרק ולהשתחרר לתקופת מה מכל מערכת הערכים הכובלת את האדם שחי בתוך סביבתו הטבעית. שם במזרח, למרגלות הרי ההוצ`י, שם האדם מרגיש חפשי ומשוחרר מכל מגבלה ערכית, ומכל מיני נורמות חברתיות חונקות.

מבט אחר לחיים

ואולם, מצד שני, ימי החופש נושאים בחובם גם תועלת רוחנית מעניינת, שראוי לתת עליה את הדעת.

המסגרת של חיי היום יום אמנם מונעת מהאדם שלא ליפול ממדרגתו, אולם באותה מידה היא גם כן מונעת ממנו להתקדם, להשתנות, לתפוס מבט חדש על החיים. המסגרת מקפיאה את האדם על מקומו, לא לעלות ולא לרדת.

כדי שהאדם יוכל להשתנות, הוא צריך לשנות את המבט שלו על החיים. לצאת מהמבט השטחי והרדוד, ולהסתכל על הדברים במבט חיצוני, מלמעלה, ממעוף הציפור. כל זמן שהאדם חי בתוך המסגרת הרגילה, קשה לו מאד להתבונן על החיים שלו בצורה נכונה. חיי האדם מלאים במטלות שונות ומשונות. האדם חי בתוך מערכת ענקית של ציפיות ואכזבות, שמחות ודאגות, אהבות ושנאות. המערכת הזו היא כל כך כבדה ומכבידה, שהיא חונקת את מוחו של האדם ומונעת ממנו להסתכל על עצמו ולבחון את מצבו. רק כאשר האדם עוזב לכמה ימים את המסגרת המחניקה של חייו הרגילים, רק אז, כאשר הוא מנותק מהמערבולת הרגילה והשגרתית, רק אז הוא יכול לתפוס את עצמו ולשאול "מה קורה איתי". בשביל מה אני חי, מה יוצא לי מכל עמלי, מה יתרון לאדם שיעמול תחת השמש.

ממעוף הציפור

כאשר אדם מתבונן על חייו במבט חיצוני, הוא תמיד רואה את הדברים במבט שונה לחלוטין מזה שבהם נראו לו הדברים בזמן שהותו בתוכם. היה פעם מפקד שפיקד על גזרה מסוימת בשטחים במשך כמה שנים. כל אותה תקופה הוא הכיר את הגזרה שבה פעל לפני ולפנים, כל אבן וכל עיקול, כל כפר וכל מבנה נטוש. הוא היה בטוח שאין מישהו שמכיר את הגזרה יותר טוב ממנו. לאחר כמה שנים, הציעו לו להשתתף בסיור אוירי במסוק מעל הגזרה שבה פעל. המפקד היה משוכנע שהוא מכיר את הגזרה כל כך טוב, ששום סיור אוירי לא יגלה לו דברים חדשים, אך לאחר כמה דקות, כאשר הוא סקר את אותה גזרה ממעוף הציפור, הוא נדהם לגלות כי התמונה שנגליתה לעיניו הייתה שונה לחלוטין מזו שהוא תיאר לעצמו כי עומד לראות. לפתע למד לגלות, שכאשר מסתכלים על הגזרה במבט חיצוני, הדברים נראים אחרת לחלוטין מאשר מבטו של מי שעומד בפנים, על הקרקע.

ימי החופשה נותנים לאדם הזדמנות נדירה להתבונן על חייו במבט חיצוני, ממעוף הציפור. מבט של מי שאינו שרוי בתוך שטף החיים בעצמם. מבט זה יכול לגלות לנו על עצמנו, כמה דברים שלא ידענו קודם לכן.